בס"ד
פרשת חוקת מדוע הקב"ה גילה למשה את
טעם מצוות פרה אדומה ולמה לא גילה לעם ישראל ? למה לא שייך מוות במשה ? מדוע משה
בכל זאת מת ? ולמה אומרים צדקתך במנחה בשבת ? ח'/תמוז/תשע"ה
במדבר פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה
וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה
אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:
ואומר רש"י במדבר פרשת חוקת פרק יט
פסוק ב
(ב) זאת חקת התורה - לפי שהשטן
ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה,
גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:
ואומר שלמה המלך בקהלת פרק ז פסוק כג
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה
אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי:
ואומר המדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ז
סימן כג
[כג] כל זה נסיתי בחכמה. ר' יצחק פתח
כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי
לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
פרה אדומה היא
בגדר של חוק שבני האדם לא יכולים להבין את הטעם של המצווה הזאת ,ובגלל שאומות העולם והשטן
יכולים להציק לעם ישראל בשאלתם מה הטעם של המצווה ועם ישראל לא יכול להשיב תשובה
שתתקבל על דעתם הקב"ה קרא למצווה חוקה וכך הציל את עם ישראל מהקנטור של אומות
העולם . אבל יש אדם אחד שידע את הטעם של
פרה אדומה וזה משה רבנו
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ח
(ח) ויקחו אליך רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא
למשה אני מגלה לך טעם פרה אבל לאחרים חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח
מועד אני מישרים אשפוט (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון
דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידין להיות צפוים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי
דכתיב (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם
כלומר למשה רבנו פרה אדומה זה לא חוקה
רק לשאר האנשים זה חוקה . ולעתיד לבא כל עם ישראל יבין את הטעם של פרה אדומה .
ובעצם הגדרת פרה אדומה כחוקה באה רק כדי
להציל את עם ישראל מהשאלות וההצקות של אומות העולם .
ונשאלת השאלה למה הקב"ה עשה במצווה
זו את ההפרדה בין משה לעם ישראל ?
אומר מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חוקת
פרק יט סימן ב
ומה צוה הקדוש ברוך הוא להביא פרה
אדומה, לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד
ותקנח צואת בנה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל:
וכאן צריך להבין את העניין של פרה אדומה
בהקשר של מתן תורה וחטא העגל
אומר האלשיך ויקרא פרק כא
וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה.
ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל
כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי
העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא
מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.
במעמד הר סיני פסק המוות מעם ישראל כי עם ישראל הגיע לשלמות
כמו לפני חטא האדם הראשון ומעשה העגל החזיר את המוות לעם ישראל . וכאן יש את ההבדל
בן משה לבין כל עם ישראל כי היחיד שלא היה בחטא העגל היה משה רבנו . כל עם ישראל
היה בחטא העגל חלקם שעשו את החטא עצמו וחלקם שהושפעו מחטא העגל ,ולכן צריך להגיד
שלכאורה שבמשה לא שייך מוות ובעם ישראל שייך מוות לאחר חטא העגל . וזה הסיבה
שהקב"ה מציע למשה
שמות פרק לב
(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם
וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
הקב"ה מציע למשה לכלות את עם ישראל ולהפוך את משה לגוי
גדול כי במשה לא נכנסה זוהמה של חטא העגל ובעם ישראל נכנסה . אבל משה לא מסכים
ומבקש מחילה לעם ישראל .וכאן נותן הקב"ה למשה את מצווה של פרה אדומה לטהר את
בני ישראל מטומאת מתים מהמיתה שבאה כתוצאה
של חטא העגל . וצריך להגיד שהיות ולא שייך מוות במשה הוא היחיד שיכול להבין את
הטעם של פרה אדומה אבל עם ישראל והגויים ששיכים במוות לא מסוגלים להבין את הטעם של
פרה אדומה . ולכן לעתיד לבא שעם ישראל וכל העולם יגיעו לשלמות של אחרית הימים
וכאשר המוות לא יהיה בעולם יוכלו גם ישראל וגם אומות העולם להבין את הטעם של פרה
אדומה וזה הסיבה להבדל בן משה לכל העולם .
אבל יש לי קושיה אם משה לא שייך למיתה מדוע משה מת ? ולמה כן
שייך בו מיתה ?
דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה
יא
באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך
הוא רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לא"י הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא
אמות אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא ולא
עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך ואין מידי מציל
המדרש מוכיח שאכן במשה לא היה שייך מיתה
כי כשביקש משה להשאיר אותו בחיים הקב"ה לא אומר למשה שהוא חייב מיתה והקב"ה אומר לו בעצם כך:
תראה משה באמת אתה לא שייך במיתה אבל מה לעשות שכתוב בתורה שני פסוקים שאם אני
ישאיר אותך בחיים יבואו אנשים ויערערו על התורה ויגידו שהתורה אינה אמת . ואכן משה
מסכים עם הטיעון הזה ומקבל אותו
דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה
יא
כיון שראה משה שאין בריה יכולה
להצילו מדרך המות באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין
עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין
לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה,
ולמה הסכים משה עם הטיעון הזה ? מה אכפת
למשה מה יגידו העולם על תורת משה הרי משה יודע שתורתו אמת ? והדבר פשוט
שהקב"ה השתמש באותו טיעון שהשתמש בו משה כדי להציל את עם ישראל בחטא העגל מידה
כנגד מידה
שמות פרק לב
(יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם
לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
ולכן לא יכל משה להתנגד לטיעון של
הקב"ה וקיבל על עצמו את המוות על אף שהוא לא היה חייב מיתה, ולכן רק
הקב"ה יכול לטפל בקבורה של משה . ונאמר בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה
פרשה יא
אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל
תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים
ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה
ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן
עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה
על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה
באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה
ובמדרש מבואר שאפילו תחת כיסא הכבוד אצל
המלאכים לא היה מקום ראוי למשה ונשמתו של משה יצאה רק ע"י נשיקה של
הקב"ה , ועוד נאמר שמשה לא מת כמו כל
אדם אחר
דברים פרק לד
(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים
שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:
ואומר רש"י דברים פרק לד פסוק ז
(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:
כלומר משה לא מת שיכול לראות כמו אדם חי
והעיר לי הרב הרשלר שזה יכול לתרץ מדוע
אומרים במנחה בשבת את צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת
אומר האליה רבה סימן רצב
ועל כן נראה דאומרים ג' צדקתך להצדיק
הדין וליתן טעם על מיתתן, ראשון על מיתת משה רבן של כל ישראל, על פי מדרש ילקוט
פרשת וילך [רמז תתקמ] שביקש בטעמים רבים שלא ימות והשיב לו הקדוש ברוך הוא וז"ל,
א"כ אתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי ואין מידי מציל ע"כ, ולזה אמר בתחלה
צדקתך צדק לעולם במיתת משה וקאמר טעמא ותורתך אמת שלא יעשו פלסתר ח"ו.
פירוש : משה לה היה צריך למות כי לא
שייך בו מוות ולכן כל שבת במנחה אנחנו מצדיקים את הדין שבסופו של דבר משה מת ועל
אף שהסכים עם הקב"ה וקיבל על עצמו דין זה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה